באר הגולה על שולחן ערוך אורח חיים ת״ז

מהדורה: ספר מגיני ארץ: שלחן ערוך. למברג, תרנ"ג

« באר הגולה על שולחן ערוך אורח חיים ת״ו באר הגולה על שולחן ערוך אורח חיים ת״ח »

1 שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

מי הם שיכולין לילך חוץ לתחום. ובו ג סעיפים:מי שיצא חוץ לתחום ברשות כגון חכמה הבאה לילד וכיוצא בזה יש לו אלפים אמה לכל רוח באותו מקום שהגיע לו ואם הגיע לעיר הרי הוא כאנשי העיר ויש לו אלפים לכל רוח חוץ לעיר וע"ל ס"ס רמ"ח:

2 שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

היה יוצא ברשות והוא הולך בדרך ואמרו לו כבר נעשית המצוה שיצאת לעשות יש לו ממקומו אלפי' אמה לכל רוח ואם היה מקצת התחו' שיצא ממנו ברשות מובלע בתוך אלפים אמה שיש לו ממקומו הרי זה חוזר למקומו וכאלו לא יצא:

3 שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

כל היוצאי' להציל נפשות ישראל מיד עכו"ם או מן הנהר או מן המפולת יש להם אלפי' אמה לכל רוח ממקום שהצילו בו ואם היתה יד העכו"ם תקיפה והיו מפחדי' לשבות במקום שהצילו הרי אלו חוזרים בשבת למקומם ובכלי זיינם:

1 מדברי הרמב"ם פרק כ"ז מה"ש ממשנה דר"ה כ"ג הובא בעירובין מ"ה

2 משנה עירובין מ"ד וכאוקימתא דרב שימי

3 שם במשנה וכהני תרי אוקימתא דרב והא דרב נחמן שם בגמרא מ"ה הרא"ש שם ורמב"ם פרק כ"ז מה"ש

1 עירובין פתח ↗

וְהָתְנַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שְׁתַּיִם — יִכָּנֵס, שְׁלֹשָׁה — לֹא יִכָּנֵס. מַאי לָאו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר וְהוּא בְּאֶמְצָעָן — וְאַרְבַּע אַמּוֹת דִּיהַבוּ לֵיהּ רַבָּנַן כְּמַאן דְּמִיבַּלְעָן דָּמוּ, וְקָאָמַר ״יִכָּנֵס״ — אַלְמָא הַבְלָעַת תְּחוּמִין מִילְּתָא הִיא. אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בַּר בַּר חָנָה לְאַבָּיֵי: וּמִדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָמוֹתְבַתְּ לֵיהּ לְמָר? אֲמַר לֵיהּ: אִין, דִּשְׁמִיעַ לִי מִינֵּיהּ דְּמָר: עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא לִדְבַר הָרְשׁוּת, אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה מוֹדוּ לֵיהּ. וְכׇל הַיּוֹצְאִין לְהַצִּיל חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן. וַאֲפִילּוּ טוּבָא? וְהָא אָמְרַתְּ רֵישָׁא: ״אַלְפַּיִם אַמָּה״, וְתוּ לָא! אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֶׁחוֹזְרִין בִּכְלֵי זַיִין לִמְקוֹמָן. וּמַאי קוּשְׁיָא? דִּילְמָא לְהַצִּיל שָׁאנֵי! אֶלָּא אִי קַשְׁיָא, הָא קַשְׁיָא: דִּתְנַן בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ זָזִין מִשָּׁם כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ. הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַלְפַּיִם אַמָּה לְכׇל רוּחַ. וְלֹא אֵלּוּ בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא אֲפִילּוּ חֲכָמָה הַבָּאָה לְיַלֵּד, וְהַבָּא לְהַצִּיל מִן הַגַּיִיס וּמִן הַנָּהָר וּמִן הַמַּפּוֹלֶת וּמִן הַדְּלֵיקָה — הֲרֵי הֵן כְּאַנְשֵׁי הָעִיר, וְיֵשׁ לָהֶן אַלְפַּיִם אַמָּה לְכׇל רוּחַ. וְתוּ לָא? וְהָא אָמְרַתְּ: כׇּל הַיּוֹצְאִין לְהַצִּיל חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן — אֲפִילּוּ טוּבָא! אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֶׁחוֹזְרִין בִּכְלֵי זַיִין לִמְקוֹמָן, כִּדְתַנְיָא: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַנִּיחִין כְּלֵי זֵיינָן בַּבַּיִת הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה. פַּעַם אַחַת הִכִּירוּ בָּהֶן אוֹיְבִים וְרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם, וְנִכְנְסוּ לִיטּוֹל כְּלֵי זֵיינָן, וְנִכְנְסוּ אוֹיְבִים אַחֲרֵיהֶן. דָּחֲקוּ זֶה אֶת זֶה, וְהָרְגוּ זֶה אֶת זֶה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָרְגוּ אוֹיְבִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן בִּכְלֵי זֵיינָן. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: לָא קַשְׁיָא. כָּאן — שֶׁנִּצְּחוּ יִשְׂרָאֵל אֶת אוּמּוֹת הָעוֹלָם, כָּאן — שֶׁנִּצְּחוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם אֶת עַצְמָן. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: נׇכְרִים שֶׁצָּרוּ עַל עַיְירוֹת יִשְׂרָאֵל — אֵין יוֹצְאִין עֲלֵיהֶם בִּכְלֵי זֵיינָן, וְאֵין מְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי נׇכְרִים שֶׁצָּרוּ וְכוּ׳. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁבָּאוּ עַל עִסְקֵי מָמוֹן, אֲבָל בָּאוּ עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת — יוֹצְאִין עֲלֵיהֶן בִּכְלֵי זֵיינָן, וּמְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת. וּבָעִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר, אֲפִילּוּ לֹא בָּאוּ עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת אֶלָּא עַל עִסְקֵי תֶּבֶן וָקַשׁ — יוֹצְאִין עֲלֵיהֶן בִּכְלֵי זֵיינָן, וּמְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן: וּבָבֶל, כָּעִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר דָּמְיָא. וְתַרְגּוּמָא: נְהַרְדְּעָא. דָּרֵשׁ רַבִּי דּוֹסְתַּאי דְּמִן בֵּירֵי: מַאי דִּכְתִיב: ״וַיַּגִּידוּ לְדָוִד לֵאמֹר הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּקְעִילָה וְהֵמָּה שׁוֹסִים אֶת הַגֳּרָנוֹת״. תָּנָא: קְעִילָה עִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר הָיְתָה, וְהֵם לֹא בָּאוּ אֶלָּא עַל עִסְקֵי תֶּבֶן וָקַשׁ, דִּכְתִיב: ״וְהֵמָּה שׁוֹסִים אֶת הַגֳּרָנוֹת״. וּכְתִיב ״וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה׳ לֵאמֹר הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל דָּוִד לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה״. מַאי קָמִבַּעְיָא לֵיהּ? אִילֵּימָא אִי שְׁרֵי אִי אָסוּר — הֲרֵי בֵּית דִּינוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי קַיָּים. אֶלָּא: אִי מַצְלַח אִי לָא מַצְלַח. דַּיְקָא נָמֵי, דִּכְתִיב: ״לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה״, שְׁמַע מִינַּהּ. מַתְנִי׳ מִי שֶׁיָּשַׁב בַּדֶּרֶךְ, וְעָמַד וְרָאָה הֲרֵי זֶה הוּא סָמוּךְ לָעִיר, הוֹאִיל וְלֹא הָיְתָה כַּוּוֹנָתוֹ לְכָךְ — לֹא יִכָּנֵס. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יִכָּנֵס. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה הָיָה וְנִכְנַס רַבִּי טַרְפוֹן בְּלֹא מִתְכַּוֵּין. גְּמָ׳ תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ, וְלָן חוּץ לָעִיר. לְשַׁחֲרִית מְצָאוּהוּ רוֹעֵי בָקָר, אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, הֲרֵי הָעִיר לְפָנֶיךָ, הִכָּנֵס! נִכְנַס וְיָשַׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְדָרַשׁ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ. אָמְרוּ לוֹ: מִשָּׁם רְאָיָיה? שֶׁמָּא בְּלִבּוֹ הָיְתָה, אוֹ בֵּית הַמִּדְרָשׁ מוּבְלָע בְּתוֹךְ תְּחוּמוֹ הָיָה. מַתְנִי׳ מִי שֶׁיָּשַׁן בַּדֶּרֶךְ וְלָא יָדַע שֶׁחָשֵׁיכָה — יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכׇל רוּחַ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: וְהוּא בְּאֶמְצָעָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְאֵיזֶה רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה יֵלֵךְ. וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם בֵּירַר לוֹ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. הָיוּ שְׁנַיִם, מִקְצָת אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה בְּתוֹךְ אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה — מְבִיאִין וְאוֹכְלִין בָּאֶמְצַע, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא זֶה מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ. הָיוּ שְׁלֹשָׁה וְהָאֶמְצָעִי מוּבְלָע בֵּינֵיהֶן — הוּא מוּתָּר עִמָּהֶן, וְהֵן מוּתָּרִין עִמּוֹ, וּשְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים אֲסוּרִין זֶה עִם זֶה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה — לְשָׁלֹשׁ חֲצֵירוֹת הַפְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ, וּפְתוּחוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים. עֵירְבוּ שְׁתַּיִם עִם הָאֶמְצָעִית — הִיא מוּתֶּרֶת עִמָּהֶן וְהֵם מוּתָּרוֹת עִמָּהּ, וּשְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת אֲסוּרוֹת זוֹ עִם זוֹ. גְּמָ׳ בָּעֵי רָבָא: מַאי קָסָבַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי? מִסְבָּר קָא סָבַר: חֶפְצֵי הֶפְקֵר קוֹנִין שְׁבִיתָה. וּבְדִין הוּא דְּלִיפְלוֹג בְּכֵלִים. וְהָא דְּקָמִיפַּלְגִי בְּאָדָם — לְהוֹדִיעֲךָ כּוֹחָן דְּרַבָּנַן, דְּאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא לְמֵימַר: הוֹאִיל וְנֵיעוֹר קָנָה, יָשֵׁן נָמֵי קָנָה, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא. אוֹ דִילְמָא, קָסָבַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי בְּעָלְמָא: חֶפְצֵי הֶפְקֵר אֵין קוֹנִין שְׁבִיתָה, וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא: הוֹאִיל וְנֵיעוֹר קָנָה, יָשֵׁן נָמֵי קָנָה? אָמַר רַב יוֹסֵף, תָּא שְׁמַע: גְּשָׁמִים שֶׁיָּרְדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — יֵשׁ לָהֶן אַלְפַּיִם אַמָּה לְכׇל רוּחַ. בְּיוֹם טוֹב — הֲרֵי הֵן כְּרַגְלֵי כׇּל אָדָם. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא קָסָבַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: ״חֶפְצֵי הֶפְקֵר קוֹנִין שְׁבִיתָה״, הָא מַנִּי — רַבִּי יוֹחָנָן הִיא. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ: ״חֶפְצֵי הֶפְקֵר אֵין קוֹנִין שְׁבִיתָה״, הָא מַנִּי? לָא רַבִּי יוֹחָנָן וְלֹא רַבָּנַן! יְתֵיב אַבָּיֵי וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא לְאַבָּיֵי: וְדִילְמָא בִּגְשָׁמִים הַסְּמוּכִין לָעִיר עָסְקִינַן, וְאַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר דַּעְתָּם עִילַּיְיהוּ! אֲמַר לֵיהּ: לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּתְנַן: בּוֹר שֶׁל יָחִיד — כְּרַגְלֵי יָחִיד, וְשֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר — כְּרַגְלֵי אוֹתָהּ הָעִיר, וְשֶׁל עוֹלֵי בָּבֶל — כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא. וְתַנְיָא: בּוֹר שֶׁל שְׁבָטִים — יֵשׁ לָהֶן אַלְפַּיִם אַמָּה לְכׇל רוּחַ. קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי! אֶלָּא לָאו, שְׁמַע מִינַּהּ: הָא — רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, הָא — רַבָּנַן. כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף, אֲמַר לֵיהּ: הָכִי קָאָמַר רַב סָפְרָא, וְהָכִי אַהְדַּרִי לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: וְאַמַּאי לָא תֵּימָא לֵיהּ מִגּוּפַהּ? אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ גְּשָׁמִים הַסְּמוּכִין לָעִיר עָסְקִינַן — הַאי ״יֵשׁ לָהֶן אַלְפַּיִם אַמָּה לְכׇל רוּחַ״?! הָא ״כְּרַגְלֵי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר״ מִיבַּעְיָא לֵיהּ! אָמַר מָר: בְּיוֹם טוֹב — הֲרֵי הֵן כְּרַגְלֵי כׇּל אָדָם. וְאַמַּאי? לִיקְנֵי שְׁבִיתָה בְּאוֹקְיָינוֹס. לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאִי כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר — הָא אָמַר: כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִמֵּי אוֹקְיָינוֹס הוּא שׁוֹתֶה! אָמַר רַבִּי יִצְחָק: הָכָא בְּעָבִים שֶׁנִּתְקַשְּׁרוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב עָסְקִינַן. וְדִילְמָא הָנָךְ אָזְלִי, וְהָנָךְ אַחֲרִינֵי נִינְהוּ? דְּאִית לְהוּ סִימָנָא בְּגַוַּיְיהוּ. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָוֵי סָפֵק דְּדִבְרֵיהֶם, וְסָפֵק דְּדִבְרֵיהֶם לְהָקֵל. וְלִיקְנִי שְׁבִיתָה בְּעָבִים! תִּיפְשׁוֹט מִינַּהּ, דְּאֵין תְּחוּמִין לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה. דְּאִי יֵשׁ תְּחוּמִין לִיקְנֵי שְׁבִיתָה בְּעָבִים! לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: יֵשׁ תְּחוּמִין, וּמַיָּא בְּעֵיבָא מִיבְלָע בְּלִיעִי.

2 עירובין פתח ↗

מַתְנִי׳ מִי שֶׁיָּצָא בִּרְשׁוּת, וְאָמְרוּ לוֹ: ״כְּבָר נַעֲשָׂה מַעֲשֶׂה״ — יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכׇל רוּחַ. אִם הָיָה בְּתוֹךְ הַתְּחוּם — כְּאִילּוּ לֹא יָצָא. כׇּל הַיּוֹצְאִים לְהַצִּיל — חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן.

« באר הגולה על שולחן ערוך אורח חיים ת״ו באר הגולה על שולחן ערוך אורח חיים ת״ח »